פסק דין
בפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקים אשר נגרמו לתובעת במהלך טיול מאורגן לדרום אמריקה אשר אורגן ובוצע על ידי הנתבעת.
יצויין כי ביחס לטיול והארועים שהם בלב לבה של התביעה שבפני, כבר הוגשו מספר תביעות על ידי מטיילים אחרים כאשר הוצגו בפני שלושה פסקי דין אשר דחו תביעות של מטיילים (אחד מהם ניתן בהסכמה) בעוד שתביעה אחת שהוגשה בבית משפט לתביעות קטנות בחיפה (23716-04-11) (להלן: "תביעת לנדסמן"), התקבלה ונפסק בה פיצוי בסך של למעלה מ- 14,000 ₪ לתובעים שם. בר"ע שהגישה הנתבעת על פסק הדין בתביעת לנדסמן (בר"ע 40749-11-11) נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט רניאל) תוך קביעה שפסק הדין בוסס על העובדות שהובאו בפני בית המשפט דלמטה.
התובעת בתביעתה מעלה מספר טענות כנגד אופן ארגון וביצוע הטיול לרבות טענה הנוגעת למספר הטיסות שנכללו בטיול שעולה על הסביר ומהווה ארגון לקוי לטעמה, וכן בגין התנערות הנתבעת לשלם החזרים שונים למטיילים אולם עיקר התביעה נסבה סביב ארוע שארע במהלך הטיול כאשר ביום 12.1.2011 בוטלה טיסה שנועדה להטיס את המטיילים מהעיר פונט מונט אל העיר פורט אראנס משם היו אמורים להמשיך בטיול לדרום צי'לה לקלאפאטה והקרחונים שם. דבר ביטול הטיסה נודע ללוין בעת שהקבוצה הגיעה לשדה התעופה ואין מחלוקת כי נמסר לו כי הביטול נובע מכך שמתקיימת שביתה מלווה בהפגנות בעיר פורט אראנס. עיקר המחלוקת בין הצדדים, מבחינה עובדתית, נוגע לשאלה איזה מידע מסר המדריך המקומי ללוין כאשר ממחלוקת זו, נובעת גם מחלוקת בשאלה איזה מידע צריך היה להיות ברשות לוין בעת קבלת החלטתו לאתר טיסה חלופית לעיר פורט אראנס ולהמשיך בטיול כמתוכנן.
אין מחלוקת כי משהגיעה הקבוצה לפורט אראנס, התברר כי המהומות המלוות את השביתה הינן חמורות וגורמות לחסימת כבישים, דבר אשר גרם לכך שהאוטובוס שהיה אמור לאסוף אותם להסיעם לבית המלון לא הגיע. לכשהגיעה הקבוצה לבית המלון, בשל המצב בעיר, נותרו המטיילים נצורים בבית המלון למשך 5 ימים בשל חוסר אפשרות לצאת ממנו, כאשר התובעת אף מציינת בתביעתה כי את הלילה האחרון באותה עיר קודם לעלייתם לטיסה שאפשרה להם לעזוב את העיר (לאחר שהתקבל אישור מיוחד מהצבא לאפשר את המעבר מבית המלון לשדה התעופה), בילו בקור נורא בשדה התעופה כאשר הצבא הצי'ליאני סיפר להם מרק חם ושמיכות.
אומר בפתח הדברים כי טענות התובעת לעניינים הנוגעים להתנהלות הנתבעת באופן ארגון הטיול למעט ענין הטיסה לעיר פורט ארנאס, נדחות על ידי שכן לא מצאתי בהן ממש ואני סבורה, כפי שסברו שאר הערכאות שדנו בתביעות המטיילים כי נושא כמות הטיסות הכלולה בטיול, הינו ענין שהתובעת היתה מודעת לו (או צריכה היתה להיות מודעת לו התעמקה לבדוק אותו) קודם להחלטתה לצאת לטיול ומשכך, בוודאי שאין היא יכולה להעלות טענה בענין זה.
הטענה העיקרית של התובעת, אשר לשם הוכחתה העיד מטעמה גם מר לנדסמן, הינה כפולה: ראשית, כי המדריך המקומי הזהיר את מר לוין בנוכחות חברי הקבוצה כולה כי מסוכן בדרום ורצוי להימנע לטוס שם וזאת על רקע השביתה והמהומות שהתפתחו במקום. התובעת מוסיפה שאחד הנוסעים אף הציע ללוין שלא לנסוע או לחפש דרך חילופית להגיע לדרום צי'לה אולם לוין דחה הצעה זו תוך שאמר כי הוא שמקבל את ההחלטות ולא חברי הקבוצה. מר לנדסמן חיזק דברים אלו ואף הוסיף וטען כי על בסיס מידע שפורסם בעיתונים בימים שקדמו ל-12.1.11 (תרגום והעתק הכתבות שאסף מר לנדסמן צורפו לעיוני), צריכה היתה הנתבעת לדעת כי צפויה סכנה בעיר פורט ארנאס ולקבל החלטה אחרת ולהימנע מלטוס למקום.
כנגד עדויות אלו העיד מר לוין אשר ציין כי הקבוצה הגיעה יום קודם מארגנטינה ומעבר למידע בדבר שביתה של פועלי הגז בדרום, לא היה ברשותו מידע נוסף. ביום המיועד לטיסה בשעות הבוקר, סיירה הקבוצה חצי יום בעיר פונט מונט בלווית המדרים המקומי, ורק משהגיעו לדלפק הטיסה, התברר כי הטיסה בוטלה בשל השביתה אולם בעוד כ- 20 דקות יוצאת טיסה אחרת. מר לוין הכחיש את טענת התובעת ומר לנדסמן כי המדריך המקומי מסר לו את המידע בנוכחות כל חברי הקבוצה וכי היה לכאורה מצב שבו חברי הקבוצה מבקשים להימנע מלטוס לפורט אראנס ובניגוד לבקשתם זו, הוא קיבל החלטה אחרת. מר לוין טען כי לא היה ברשותו כל מידע בדבר פרעות או מהומות או בדבר מצב סכנה אשר מחייב אותו להגיע למסקנה שאין לטוס למקום. עוד ציין כי התייעץ בענין עם הסוכן המקומי ועם מנהל הנתבעת בארץ על מנת לקבל אישורה להוציא את ההוצאה הכספית הנוספת הנדרשת על מנת להעלות על הטיסה הבאה, שהיתה אמורה לצאת בסמיכות זמנים, ולאחר התייעצות זו, החליט להמשיך את הטיול כמתוכנן.
מר קסנר סמנכ"ל הנתבעת ציין כי מר לוין בשיחתו איתו ציין שהטיסה בוטלה מאחר וקיימת שביתה בעיר פורט ארנאס אשר בגינה לא הגיע הצוות לטיסה וכי ישנה אפשרות להעלות את הקבוצע על טיסה אחרת שבמזל נותרו בה מקומות פנויים לכל חברי הקבוצה, ולכן הוא אישר לו את רכישת הכרטיסים החלופיים, על אף שיש בכך להטיל על הנתבעת הוצאה כספית ניכרת ובלתי מתוכננת. מר קסנר ציין כי לא היה ברשותו כל מידע השונה מהמידע שמסר לו מר לוין וגם הסוכנים המקומיים או התאחדות הסוכנים בארץ, לא מסרו כל מידע אשר חייב בדיקה מעמיקה יותר מצידו קודם למתן האישור. מר קסנר ציין כי ביטולי טיסה אינם דבר חריג בענף ושניהם ציינו כי קיומה של שביתה באיזורים שונים בעולם, אינה דבר חריג אשר חייב בדיקה מעמיקה יותר או איסוף מידע נוסף קודם לקבלת ההחלטה.
לאחר שמיעת העדויות בפני ועיון במלוא המסמכים לרבות תקצירי הכתבות שהציג מר לנדסמן, אני סבורה כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח שהנתבעת התרשלה או הפעילה שיקול דעת מוטעה העולה לכדי התרשלות כאשר החליטה להמשיך בטיול על אף המידע שהיה ברשותה.
גם אינני סבורה, כטענת התובעת, כי בנסיבות הענין היה על הנתבעת לערוך בירור מקיף יותר ולאסוף את מלוא הנתונים (אשר יתכן והיו משנים את החלטתה) שכן, את ההחלטה באם לעלות לטיסה אחרת צריכה היתה הנתבעת לקבל בפרק זמן קצר, ופרק זמן זה נוצל על ידי מר לוין על מנת להתייעץ עם הסוכן המקומי ועם מנהל הנתבעת, ולקבל החלטה על בסיס המידע שהיה ברשותו.
אינני מקבלת את טענת התובעת כי מדברי המדריך המקומי (אשר מסיבות מובנות אף אחד מהצדדים לא הביאו לעדות), צריך היה לוין ובאמצעותו הנתבעת להסיק כי קיימת סכנה של ממש בהמשך הטיול לפורט ארנאס ואף לא קיימים בפני נתונים המאפשרים לקבוע כי היה על הנתבעת לצפות שהשביתה והמהומות הנלוות לה, תהפוך כה נרחבת ותתפתח בצורה שתמנע את אפשרות המשך הטיול כפי שקרה בפועל. אמנם מקטעי העיתונות שהציג מר לנדסמן עולה כי בימים שקודם לטיסה היו דיווחים על מתח ששורר באזור ואיומים על סגירת האיזור, אולם כל הדיווחים עד ליום 12.1.11 אינם מעידים על אלימות קשה או פרעות חמורות אלא יותר על חשש מפניהם. אוסיף עוד כי מתוך כל כתבה תורגמו משפטים בודדים, אלו המעידים על המצב החמור לכאורה, אולם אין בהם לטעמי לשקף באופן מלא את תוכן הדיווח בעיתון, ולפיכך יש לנקוט משנה זהירות בנסיון לדלות מהם את "רוח הדברים" כפי שהשתקפה בעתונות המקומית בימים שלפני ה-12.1.11.
יתירה מכך, יש לזכור כי הקבוצה הגיעה מארגנטינה לצילה יום קודם, דהיינו ב-11.1.11 ולפיכך אין מקום להניח כי היתה ללוין אפשרות להחשף לעתונות המקומית (ואין מחלוקת כי קטעי העתונות נאספו על ידי מר לנדסמן בדיעבד ולאחר חזרתו ארצה).
אין ספק כי מהלכו של הטיול שובש קשות וכי נגרמה למטיילים (כמו גם למר לוין שהיה יחד עימם..), עוגמת נפש לא קלה בסיטואציה אליה נקלעו בהגיעם לעיר פורט ארנאס. יחד עם זאת, אין מקום לקבוע ב"חוכמה בדיעבד" כי היה על הנתבעת להימנע מהמשך הטיול לפורט ארנאס על בסיס המידע שהיה ברשותה באותה עת.
התובעת, על אף שהעלתה טענה זו בעדותה בפני, לא העידה את אותו נוסע שלכאורה הציע להימנע מהטיסה האחרת ולחפש דרך חלופית להגיע להמשך הטיול ואף לא הביאה בפני נתונים המאפשרים את הקביעה כי אכן היתה דרך חלופית כזו (וזאת מבלי לקבוע כי היה על הנתבעת לשקול את עמדות המטיילים ביחס להמשך הטיול). בנסיבות אלו, יש בסיס של ממש לטענת הנתבעת כי באם היתה בוחרת שלא להעלות את הקבוצה על הטיסה הנוספת, ובכך היה נמנע מהקבוצה להגיע לדרום צי'לה וקלאפאטה שאף התובעת הגדירה אותה כ"שיא הטיול", היתה חשופה מן הסתם לתביעה הפוכה לפיה במחדליה מנעה מהמטיילים להגיע לקלאפאטה ללא הצדקה...
בהקשרן זה מעדיפה אני את מסקנתה של כב' השופטת חוזה בת.ק. 13328-04-11 ובת.ק. 1307-05-11 וקובעת כי הנתבעת הפעילה שיקול דעת סביר בנסיבות הענין ואין מקום לקבוע התרשלות מצידה. לכך מצטרפת בהחלט העובדה כי הנתבעת לא "הרוויחה" דבר כתוצאה מאי קיום אותם ימי טיול אלא נהפוך הוא, הנתבעת הוציאה מכיסה סכומים ניכרים הן בעבור הטיסה החלופית לפורט ארנאס והן בעבור טיסה נוספת שחרגה מהמתוכנן שהצליחו להשיג על מנת להימלט מהעיר בעלות של 715$ למטייל (אשר שולמה בתחילה על ידי המטיילים אשר קיבלו החזר עבורה מהנתבעת).
על מנת להפיס דעתה של התובעת אציין כי להבדיל מהמקרה שנדון על ידי כב' השופטת קלמפנר-נבון בתביעת לנדסמן, בפני הובאה עדותו של מר לוין אשר סתרה את עדותו של מר לנדסמן ואת עדות התובעת, וזאת באשר להיקף המידע שנמסר על ידי המדריך המקומי ואופן הערכתו על ידי מר לוין באותה עת. בהקשר זה אדגיש שוב כי העובדה שעמדו לתובעת 30 דקות לכל היותר, הינה נסיבה המשפיעה על אופן בחינת הפעלת שיקול הדעת באותה עת, ועל היקף הדרישה לאיסוף מידע אשר כמובן הינו מוגבל ביותר בנסיבות כאלה.
אוסיף במאמר מוסגר כי מושכלות יסוד בבחינת רשלנות הינה שלא כל טעות בשיקול דעת (כפי שמתברר בדיעבד) עולה כדי התרשלות, אלא יש לבחון באם בנסיבות שהיו קיימות בעת הפעלת שיקול הדעת (ולא כפי שאלו התבררו בדיעבד) היתה ההחלטה שהתקבלה סבירה, כפי שאני סבורה שהיה במקרה דנן.
משכך, אני דוחה את התביעה אולם לאור הפסיקות הסותרות, אינני מוצאת לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת.
כיוון שהנתבעת הביעה נכונות בהליכים הדומים וגם בהליך בפני להעניק לתובעת הנחה בשיעור של 10% על שירותי קרקע, טיולים מאורגנים, השכרת רכב ובתי מלון שהתובעת תרכוש בעתיד מהנתבעת, אני סבורה כי על אף דחיית התביעה יש להעמיד גם לתובעת כאן, את אותה זכות, ככל שתרצה לנצל אותה במהלך 3 שנים מהיום.